החלטה בתיק ע"מ 1880/13

נגד העורר, אבראהים נעמאן מחטוב, הוגש כתב אישום מתוקן מיום 18.7.13 בו מואשם העורר בשני סעיפי אישום. האחד, ניסיון להכנסת כספים לאזור והשני, ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מוותרת. עיקרו של כתב האישום, מייחס לעורר ניסיון להעביר 10,000 יורו שלא כדין לאזור, והאשמה היא שהוא ידע שמדובר בכסף המיועד לחמאס. בסופו של יום, לא בוצעה ההעברה ועל פי גרסת העורר, נעשה הדבר מיוזמתו ואילו על פי גרסת התביעה, לא ידועה הסיבה אך ברור כי העניין נחשף לאחר מעצרו.

בתאריך 22.7.13 התקיים דיון בבית המשפט הצבאי יהודה בפני השופט רס"ן שלמה כץ, ובו נדונה בקשת התביעה הצבאית להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בהחלטתו, קבע השופט כץ כי קיימת תשתית ראייתית הן לעניין הניסיון להעביר את הכספים והן לעניין מתן השירות. עוד הוסיף השופט כי אין צורך להכביר מילים על המסוכנות הטמונה בהעברת כספים והפסיקה של ביהמ"ש הצבאי לערעורים ברורה בעניין זה. לזכותו של העורר, קבע השופט כץ, עומד עברו הנקי ולפיכך יש לשקול חלופת מעצר. בשלב זה, סבור השופט כץ דעתו היא שלילית ועל כן, הורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

העורר הגיש ערר לביהמ"ש הצבאי לערעורים ועיקר טענתו היא, כי הוא מיוזמתו ביטל את העברת הכספים מחשד כי מדובר בגורם חמאסי. בתחילה, הסכים להעביר את הכסף כיוון שחשב כי זה כסף פרטי אך, משהובהר לו כי המבקש להעביר את הכספים קשור לחמאס התחרט. עוד מוסיף  הסנגור, כי לטעמו ובשל נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של העורר יש לבחון חלופת מעצר בעניינו.

מנגד, טוען התובע הצבאי כי אין מדובר בעורר תם לב אלא, בנאשם שהיה מודע למעשיו, היה מתוחכם ואף הציע להעביר את הכספים דרך כרטיס סים. תוכניתו, לא יצאה לפועל, לשיטת התובע כיוון שמעביר הכסף לא הגיע לפגישה. אולם, התובע מסכים כי לא ברור מדוע מעביר שהכספים לא הגיע ומדוע העסקה לא הושלמה. התובע הצבאי מפנה גם לעדותו של העורר, ממנה עולה כי ידע ש עיסא (האיש שפנה אליו) היה עצור של החמאס.

גם בזכ"דים, מדגיש התובע, עולה כי היה לעורר חשד כי מדובר בהעברה לחמאס.

אין מחלוקת טוען, התובע הצבאי, כי די אם נייחס לעורר ניסיון לביצוע שירות וניסיון הכנסת כספי אויב כדי להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

בתשובתו לדברי התובע, הצביע הסנגור כי אם לפי אותם זכ"דים שהפנה התובע, נראה כי העורר החליט שלא להמשיך בפועלה, זו הייתה החלטה שלו מכיוון שהבין שמדובר בפעולה ביטחונית.

התובע הצבאי הציג בפני הן את הזכ"דים והן את תיק החקירה.

עיינתי בחומר ראיות,בהודעתו של הנאשם ובזכ"דים שהופנו אליי על ידי התובע הצבאי ומצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה, להוכחת מעשיו של העורר בין אם חשד כי מדובר באיש חמאס והמשיך את הקשר עימו ובין אם ידע מלכתחילה כי מדובר באיש חמאס.

לעומת זאת, ברי, כי בסופו של דבר, ניסיונו של העורר נכשל בין מיוזמתו ובין שלא מיוזמתו. גם אם אסבור כי היה זה לא מיוזמתו של העורר, סבור אני כי זה המקרה לבחון חלופת מעצר לעורר שבפנינו. מדובר בעבירה שאומנם חמורה היא ויש בה אלמנט של מסוכנות אך גם אם אלמנט זה קיים עדיין חובה על ביהמ"ש לבחון חלופת מעצר ובה יש לבחון את נסיבות העבירה ואת נסיבותיו האישיות של  המערער. יש להדגיש, כי מדובר בעורר שאין לו הרשעות קודמות, בן חמישים, ששימוש כמוכתר והוא סובל ממחלות רבות ביניהן, פריצת דיסק, אולקוס ואבנים בכליה.

העורר מעולם לא הסתבך עם החוק וזו העבירה הראשונה שלו אם אכן יוכח שהוא ביצעה.

נסיבותיהם של שני פסקי הדין שהגיש לי התובע הצבאי, אינן דומות למקרה שבפנינו ולטעמי, יש במקררה זה טעם לבחון ולאפשר חלופת מעצר. לא ברורה לי גם קביעתו של השופט קמא כי אינו מוצא " בשלב זה" כי יש מקום לחלופת מעצר. שכן, זה השלב שבו על ביהמ"ש להכריע בעניין. נראה לי כי זה המקרה בו חלופת מעצר תאיין את הסכנה באי התייצבותו של העורר לדיון.

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר בתנאים הבאים:

• המערער יפסיק סך של 25,000 (מס' שובר 0005008311)
• חתימת שני ערבים ישראלים על סך של 40,000 ש"ח כל אחד.
• התייצבות במשטרה פעם אחת בכל יום א' בשבוע, בשעה 10:00 בתחנה הסמוכה למקום מגוריו.
• יימסר מספר טלפון של העורר אשר זימון באמצעותו יהווה זימון לכל דבר ועניין.

אם לא יעמוד העורר בתנאים שנקבעו, ימשך מעצרו עד תום ההליכים.